שנת הלימודים נפתחת בעוד יומיים, ואני כולי באטרף של להכין את הגן לשנה הבאה. נכון, כשאתה איש חינוך בגן, ובפרט בגן קיבוצי, אין ממש חופש גדול. הילדים הולכים הביתה לשבועיים וזהו. אבל בשבילי זה בדיוק הזמן לסדר, לנקות, לקנות כמה מוצרי ציוד לתינוק חדשים, במקום כאלה שהתבלו או נשברו, ואולי לקחת איזה חופש של כמה ימים, לנשום.
אז אני, את הקטע של החופש, פתרתי קודם כל – נסעתי לסיני לכמה ימים, עם חברים - שוכח מכל הסיפור של לקנות כסא בטיחות לרכב או מנשאים לתינוקות. יומיים לפני הסוף הוציאו אותנו משם, בגלל הפיגוע המחריד הזה שהיה על הגבול. אבל עדיין קיבלנו מנה יפה של שמש וים ושלווה ודגים על הגריל. את היומיים האחרונים חשבנו לעשות באילת, אבל היא הייתה כל כך מפוצצת, שויתרנו על זה וחזרנו לקיבוץ.
אחר כך התחלתי לטפל בגן: ראשית, קירצפתי אותו כמו שצריך, עם אקונומיקה, וסיידתי מחדש את כל הקירות. אחר כך הבאתי חבר שלי, מישהו שלמד איתי במכללה, שיצייר על הקירות דמויות של דיסני. זה מה שיצא לו:
נכון מקסים?
וחוץ מזה יש שיחות קבלה עם כל ההורים, ועדכון של תוכנית הלימודים, ופגישות עם החבר'ה שבאים לעבוד איתי בחינוך – קיבלתי השנה שתי בנות 16 מתוקות להפליא, נראה לי שנסתדר מצוין. גם קיבלתי תקציב וקניתי קצת צעצועים חדשים, במקום כל אלה שאיבדו את הראש או נקרעו או נשברו. אני רוצה לקחת את הגן לכיוון יותר אנתרופוסופי - ולא איזה גן מעפן שיש בו סיר פלסטיק, אז לאט לאט אני מכניס יותר דברים טבעיים: צעצועים מעץ, תמונות מבד, וכמה שפחות פלסטיק ודרעק מהסוג הזה. אני רוצה גם לבנות, בשיתוף הנגריה של הקיסוץ, מתקנים חדשים לחצר, במקום הקיימים. שוב, מעץ מלא. זה לא נראה לי מאוד מסובך. הכיוון הטבעי יותר בא לידי ביטוי גם בארוחות וגם בתכנים שאנחנו מעבירים לילדים, אם כי אני לא בכיוון אנתרופוסופי במהות. להיפך, המחבקי עצים האלה די מעצבנים אותי.
זהו, עוד יומיים מתחילים. אני די מותש, האמת. העבודה עכשיו בעיקרה פיזית וזה לא קל. אבל אני די מתרגש. בעיקר כשאני רואה בחדר אוכל או בבריכה ילד שאני יודע שעוד יומיים יהפוך לילד "שלי". כן, אני באמת אוהב את העבודה שלי
