בוחרים ציוד לתינוקות בלי לשבור את חשבון הבנק

במזל טוב סוף סוף נולד לכם תינוק שהצטרף אל המשפחה שלכם. באמת לא משנה אם מדובר על תינוק ראשון או רביעי - כל תינוק הוא סיבה למסיבה. אבל כל תינוק כידוע מביא איתו גם רשימה ארוכה מאד של ציוד לתינוקות שצריך לקנות. הרשימה הזו מתחילה בבחירה של צעצועים לתינוק, אמבטיה עבורו, כיסא בטיחות, עריסה, מיטה, עגלה, לול, שלא לדבר על הריהוט שנדרש בחדר שלו. שלא לדבר על כל סדנאות הורות, תוכניות הריון , הכנה ללידה או במילים אחרות - הוא דורש לא מעט. אז איך אפשר לרכוש עבורו ציוד איכותי ולהתנהל נכון בצורה כלכלית?

עושים השוואה בין הרשתות

באופן עקרוני, רשתות שמציעות ציוד לתינוקות, כמעט תמיד יציעו לכם מבצעים שונים אם תרכשו אצלם מוצרים בכמות גדולה. הנחות שונות על מוצרים יקרים כמו מיטה או עגלה יכולים להיות משמעותיים מאד - וחשוב לעשות השוואות בין ההצעות של החנויות. אבל, אפשר בהחלט לפזר את הקניה בין מספר רשתות, אם זיהיתם לדוגמה שיש חנות שמוכרת צעצועים לתינוק במחירים נוחים במיוחד. כמו כן, יש חנויות בסוג מאד ספציפי של מוצרים לתינוקות, ואצלם תקבלו את המוצרים האיכותיים ביותר.

היום, בעזרת האינטרנט ניתן לבצע בקלות את ההשוואות הנדרשות, להיכנס אל אתרי האינטרנט של החנויות - ולבדוק היכן אפשר להשיג את הציוד הטוב ביותר במחירים הנוחים ביותר.

מחפשים כבר בהריון

אנחנו בעצמנו זוג צעיר יחסית, וכבר בשלבי ההיריון המתקדמים החלטנו שאנחנו נמצא את כל הציוד שאנחנו רק צריכים דרך האינטרנט. ראשית, בחרנו את הריהוט הנדרש, את המיטה ואת העריסה - כי הם החיוניים ביותר. רק לאחר מכן השתעשענו בבחירה של צעצועים לתינוק שלנו (אם כי הם לא פחות חשובים ואף קריטיים להתפתחות התקינה שלו) - כך שגם אתם יכולים בקלות לבצע את החיפוש.

השנה בפתח ודני במתח

שנת הלימודים נפתחת בעוד יומיים, ואני כולי באטרף של להכין את הגן לשנה הבאה. נכון, כשאתה איש חינוך בגן, ובפרט בגן קיבוצי, אין ממש חופש גדול. הילדים הולכים הביתה לשבועיים וזהו. אבל בשבילי זה בדיוק הזמן לסדר, לנקות, לקנות כמה מוצרי ציוד לתינוק חדשים, במקום כאלה שהתבלו או נשברו, ואולי לקחת איזה חופש של כמה ימים, לנשום.

אז אני, את הקטע של החופש, פתרתי קודם כל – נסעתי לסיני לכמה ימים, עם חברים - שוכח מכל הסיפור של לקנות כסא בטיחות לרכב או מנשאים לתינוקות. יומיים לפני הסוף הוציאו אותנו משם, בגלל הפיגוע המחריד הזה שהיה על הגבול. אבל עדיין קיבלנו מנה יפה של שמש וים ושלווה ודגים על הגריל. את היומיים האחרונים חשבנו לעשות באילת, אבל היא הייתה כל כך מפוצצת, שויתרנו על זה וחזרנו לקיבוץ.

אחר כך התחלתי לטפל בגן: ראשית, קירצפתי אותו כמו שצריך, עם אקונומיקה, וסיידתי מחדש את כל הקירות. אחר כך הבאתי חבר שלי, מישהו שלמד איתי במכללה, שיצייר על הקירות דמויות של דיסני. זה מה שיצא לו:

נכון מקסים?

וחוץ מזה יש שיחות קבלה עם כל ההורים, ועדכון של תוכנית הלימודים, ופגישות עם החבר'ה שבאים לעבוד איתי בחינוך – קיבלתי השנה שתי בנות 16 מתוקות להפליא, נראה לי שנסתדר מצוין. גם קיבלתי תקציב וקניתי קצת צעצועים חדשים, במקום כל אלה שאיבדו את הראש או נקרעו או נשברו. אני רוצה לקחת את הגן לכיוון יותר אנתרופוסופי - ולא איזה גן מעפן שיש בו סיר פלסטיק, אז לאט לאט אני מכניס יותר דברים טבעיים: צעצועים מעץ, תמונות מבד, וכמה שפחות פלסטיק ודרעק מהסוג הזה. אני רוצה גם לבנות, בשיתוף הנגריה של הקיסוץ, מתקנים חדשים לחצר, במקום הקיימים. שוב, מעץ מלא. זה לא נראה לי מאוד מסובך. הכיוון הטבעי יותר בא לידי ביטוי גם בארוחות וגם בתכנים שאנחנו מעבירים לילדים, אם כי אני לא בכיוון אנתרופוסופי במהות. להיפך, המחבקי עצים האלה די מעצבנים אותי.

זהו, עוד יומיים מתחילים. אני די מותש, האמת. העבודה עכשיו בעיקרה פיזית וזה לא קל. אבל אני די מתרגש. בעיקר כשאני רואה בחדר אוכל או בבריכה ילד שאני יודע שעוד יומיים יהפוך לילד "שלי". כן, אני באמת אוהב את העבודה שלי

כמה מילים על אחריות

התפקיד הזה מגיע עם הרבה אחריות. צריך לקנות בוסטרים וצריך לקנות אמבטיית תינוקות - ובקיצור זה בלגאן... הם קטנים עדיין, רכים בשנים, נוחים להשפעה. אנחנו כל הזמן נעים על הגבול הזה, שבין ליצור להם סדר יום מובנה, להנחיל להם נורמות חברתיות ודרכי התנהגות ולגדל אותם כאנשים פרודוקטיביים ומועילים לחברה, ומצד שני - לא להנדס אותם מדי, לא לחנוק להם את היצירתיות, לא לכלוא אותם בסד של חוקים וציפיות, לא לנסות לרבע את מה שמעוגל.

ולא תמיד זה קל.

ומצד שני - כל פעם כשאני מנסה לחשוב על האלטרנטיבה, אני נזכר בשיר הזה מסאות'פארק, שנטפל, בצורה גאונית, להורים שמפחדים לקחת אחריות על החינוך של הילדים שלהם ולא לקנות להם את המוצרים המתאימים, כמו למשל - סלקל איכותי...

(עם כתוביות ביפנית. לא מצאתי בלי...)

אני לא הורה. אני גנן. אני מחנך. וזו האחריות שלי למצוא את הגבול.

אני גנן

שלום, קוראים לי דני ואני גנן.

גנן בגן ילדים.

לא גנן שעובד עם צמחים, אלא אם כן גינת הירקות הקטנה שהילדים מעבדים בחוץ, צמוד לקיר, נחשבת.

לא מגדל כאלה:

מגדל כאלה:

* * * * *

תמיד נמשכתי לנושא של חינוך. שנים הייתי בתנועת נוער, והחל מכיתה י' – מדריך. גם בצבא עסקתי בחינוך. אחרי הטיול הגדול לדרום אמריקה - שם מכרתי בחנות מותג של סיר פלסטיק, כשכל החברים שלי הלכו ללמוד מקצועות שיכניסו להם כסף – אני הלכתי לעשות תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך, עם התמחות בפסיכולוגיה התפתחותית, ובמקביל עשיתי תעודת הוראה, הדרכתי בקורסים של שחיית תינוקות , וואטסו ולבסוף הקמתי מותג של צעצועים לתינוק. וכל הזמן הזה עבדתי בחינוך של הקיבוץ. בהתחלה עם ילדים ביסודי, ואחר כך עם טרום חובה. כשסיימתי את התואר, הציעו לי להחליף את מנהלת הגן, שבדיוק יצאה לשבתון. אמרתי כן.

והנה אני פה.

השנתון שלי הם בני שלוש-ארבע, שזה הגיל הכי מקסים בעיני. מצד אחד, הם כבר לא תינוקות. אצלי בגן לא תמצאו ציוד לתינוקות כמו עגלות או טרמפולינות. הם עצמאיים, שולטים בצרכים שלהם (למרות שפה ושם יש כמובן תאונות), מדברים וקומוניקטיביים. מצד שני – הם הכי טאבולה ראסה, הכי נוחים ללמוד, ומסתובבים בעולם הכי בטבעיות, רגע לפני שהליך החיברות והתירבות מרסן אתם. מהסיבות האלה הם הכי פראיים והכי מצחיקים, והקישורים שלהם הכי משעשעים וחכמים, והרעיונות שלהם הכי מקוריים ומופרעים.

הנה, רק אתמול חגגנו בגן יום הולדת שלוש למיכאלה, ולשם כך הבאנו לה בלונים מלאים הליום. הבוקר, כשמיכאלה נכנסה לגן, היא ראתה שחלקם איבדו את ההליום וצנחו לרצפה, והתחילה לבכות. שאלתי המק רה, והיא הצביעה על הבלונים ואמרה – נגמר להם הדלק.

ואם זה לא גאוני, אני לא יודע מה כן.