התפקיד הזה מגיע עם הרבה אחריות. צריך לקנות בוסטרים וצריך לקנות אמבטיית תינוקות - ובקיצור זה בלגאן... הם קטנים עדיין, רכים בשנים, נוחים להשפעה. אנחנו כל הזמן נעים על הגבול הזה, שבין ליצור להם סדר יום מובנה, להנחיל להם נורמות חברתיות ודרכי התנהגות ולגדל אותם כאנשים פרודוקטיביים ומועילים לחברה, ומצד שני - לא להנדס אותם מדי, לא לחנוק להם את היצירתיות, לא לכלוא אותם בסד של חוקים וציפיות, לא לנסות לרבע את מה שמעוגל.
ולא תמיד זה קל.
ומצד שני - כל פעם כשאני מנסה לחשוב על האלטרנטיבה, אני נזכר בשיר הזה מסאות'פארק, שנטפל, בצורה גאונית, להורים שמפחדים לקחת אחריות על החינוך של הילדים שלהם ולא לקנות להם את המוצרים המתאימים, כמו למשל - סלקל איכותי...
אני לא הורה. אני גנן. אני מחנך. וזו האחריות שלי למצוא את הגבול.
ולא תמיד זה קל.
ומצד שני - כל פעם כשאני מנסה לחשוב על האלטרנטיבה, אני נזכר בשיר הזה מסאות'פארק, שנטפל, בצורה גאונית, להורים שמפחדים לקחת אחריות על החינוך של הילדים שלהם ולא לקנות להם את המוצרים המתאימים, כמו למשל - סלקל איכותי...
(עם כתוביות ביפנית. לא מצאתי בלי...)
אני לא הורה. אני גנן. אני מחנך. וזו האחריות שלי למצוא את הגבול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה